נקרא גם אל-גַ'בָּל אַל-אַעְלָא (ההר הגבוה), אחד מהרי סוריה הקשים ביותר מבחינה טופוגרפית, שנמצא צפונית לאִידְלִבּ (באזור הכפרי של חָלַבּ). ההר משתרע על פני 230 מ"ר, והנקודה הכי עליונה בו היא בגובה 657 מ' מעל לפני הים והיא מתחברת עם הרי בָּארִישָה[1] ודְוּילֶה[2] ויוצרת יחד אתם את רכס הרי חָארִם; ההר עצמו משתרע על שטח של 230 קמ"ר.
גבולותיו של ההר הם: מנחל עִפְרִין ועמק אַל-עַמְקְ' (אנטיוכיה) בצפון עד עמקי אִידְלֵבּ ואַל-רוּג' בדרום, ומעמק חָלַבּ במזרח עד נחל אורונטס (אַל-עָאסִ'י) במערב.
מאז ימי הפצת הדת הדרוזית (ועד ימינו אלו) היה ההר זה בעל חשיבות דתית עבור הדרוזים והיווה מוקד התיישבותי עיקרי שלהם. אורח חייהם של תושבי ההר הם כפריים למדי; הם התפרנסו מעבודות כפיים מפרכות ומגידולים חקלאיים כמו חיטה וזיתים. הקושי של התושבים בלהשיג מי שתייה (לא נעשו פרויקטים לאספקת מי שתייה להר), דלות היבולים החקלאיים וקשיי התחבורה (פרויקטים לסלילת כבישים נעשו רק בתחילת שנות ה-60) הפכו את החיים בהר לסבל נוראי עבור התושבים הדרוזים.
ראוי לציין בהקשר זה כי מקורם של כל הדרוזים הוא השבטים הערביים הרבים ששכנו בעבר באזור הר הסומאק, שחלק מהם העדיף להישאר באזור ההר ולייסד שם את הראשות הרוחנית הדרוזית שלו, וחלקם האחר היגר מההר בצורה הדרגתית והתרכז בעיקר בהר לבנון (במיוחד לאחר שהשבט הלח'מי-תנוח'י[3] נטש אותו). בתקופה שבה תהליך הפצת האמונה הדרוזית היה בשיאו, תחילת המאה ה-11, רבו מסעי הרדיפה אחר המאמינים החדשים של הדת הדרוזית בצפון ומזרח סוריה; דבר זה גרם לרבים מהם לנטוש את האזורים הללו ולעבור למקום בטוח יותר מבחינה אסטרטגית – הר הסומאק.
בעקבות כך, עלה מספרם של המאמינים הדרוזים שהתרכזו בהר הסומאק עד שהפכו לכוח מאיים עבור הפאטימים (הח'ליפה אַל-דָ'אהִר), בני מרדאס (סאלח בן מרדאס) והביזנטיים. אז החליט ניטא, שליט אנטיוכיה, יחד עם סָ'אלִח בִּן מִרְדָאס לתקוף את הדרוזים של הר הסומאק וכך היה.
הר הסומאק זכה לתיאורים וכינויים מגוונים: הוא כונה "ההר הטהור המהולל", "הר בני החסד", "הר בני היושר והאימון", "מושבם של המהוללים, הסבלניים ובני הטוהר". מתיאורים רבים אודות הר זה נזכיר את תיאורו הידוע של אִבִּן כָּתִ'יר באומרו: "הר זה נמצא מערבית לחָלָבּ, ובו מבצרים וכפרים והרבה עצי סומאק"[4] (על כן נקרא הוא בשם זה). כמו כן, נזכר תיאור יפה אודות ההר בחיבור הלקסיקוני של יאקות אל-חמוי, מועג'ם אַל-בּוּלְדָאן: "הר הסומאק, אשר נקרא על שם תבלין הסומאק הידוע, הוא הר ענק בקרבת חָלָבּ. הוא מאכלס בתוכו ערים, כפרים ומבצרים, ששייכים ל'איסמאעילים הכופרים'[5] (אשר נאמנים לשליט חָלָבּ); כמו כן, יש בהר חוות ובוסתנים של צמחים שונים שמרביתם תלויים במי הגשם ואינם מושקים. מעיינות אחדים רק נמצאים בהר, על כן גדלים באזור הזה סוגים מסוימים של צמחים כמו עצי משמשים, שומשום וכותנה".
________________________________________
[1] הר בארישה הוא אחד משבעת ההרים של הרכס הסורי הגירני ,אשר שטחו מתפרש על 230 קמ"ר וגובהו מגיע ל- 400-500 מ'. גבולו הצפוני הוא עמק אל-עמק' (אנטיוכיה), במערב הוא גובל עם ג'בל אל-אעלא (ההר הגבוה) ועמק אל-שלף, במזרח הוא גובל עם ג'בל אל-זאויא (הר הקרן) ואילו במזרח הוא חופף עם עמק ג'לק'יס באידלב.
[2] אחד משבעת הרי הרכס הסורי גירני ומשתרע לצפון-מערב אידלב סמוך לכפר תח'רים.
[3] יוסף סלים אל-דביסי. אהל אל-תאוחיד 'אל-דורוז' (ביירות: אל-מרכז אל-ת'ק'אפי אל-לובנאני, 2006), כ' 4, ע"ע 119-123.
[4] אבן כת'יר. אל-בידאיה ואל-ניהאיה (ל"מ: הג'ר, 1997).
[5] כך נקראו הדרוזים בפי מחברים וכותבים רבים בגלל היותם משתייכים לכת ייחודית, שלא קיבלה את אמונתה היישר מהשמיים.
***
לקריאה נוספת:
- אל-אשרפאני, מוחמד. עומדת אל-עארפין פי ק'יס'ס' אל-נביין ואל-אומם אל-סאלפין. ל"מ: חסר הוצאה לאור, כ' 3, ל"ת, עמ' 727.
- אל-חאמאוי, יאקות. מועג'ם אלבולדאן. ביירות: דאר ס'אדר, כ' 2, ל"ת, עמ' 102.
- אבן אל-עדים. זובדת אל-חָלָבּ מן תאריח' חָלָבּ. ביירות: דאר אל-כותוב אל-עילמיה, 1996.
- סיף-אדין, ריאד. ג'בל אל-סומאק' ג'וד'ור וא'פאק'. ל"מ: דאר אמל אל-ג'דידה לילטיבאעה ואל-נשר ואל-תאוזיע, 2022.
- אבו עז-אלדין, נג'לאא'. אל-דורוז פי אל-תאריח'. שפרעם-ראמה: מנשוראת אל-עירפאן, ל"ת, עמ' 166; 170.
- אל-ע'זי, כאמל. נהר אל-ד'הב פי תאריח' חָלָבּ. חָלָבּ: אל-מטבעה אל-מארוניה, כ' 1, ל"ת.
- ע'נאם, ריאד. בשיר ק'אסם ג'ונבלאט. ביירות: מוא'סאסת אל-תוראת' אל-דורזי, 2011, ע"ע 108-111.
- אל-ק'אד'י, נביה. תאריח' דאעות אל-מואחדין אל-דורוז. ל"מ: דאר כיואן, 2009, עמ' 132.
- אבן כת'יר. אל-בידאיה ואל-ניהאיה. עורך: עבד אללה בן עבד אלמוחסן אל-תורכי, ל"מ: הג'ר, 1997.
- נאטור, סמיח. "ג'בל אל-סומאק". אל-מאוסועה אל-תאוחידיה. סמיח נאטור (עורך), כ' 3, 2011, עמ' 45.
- נאטור, סמיח. "מחטאת פי תאריח' אל-דורוז ח'ילאל אלף סנה". אל-עמאמה 144 (2019).
- אל-דביסי, יוסף סלים. אהל אל-תאוחיד 'אל-דורוז'. ביירות: אל-מרכז אל-ת'ק'אפי אל-לובנאני, כ' 4, 2006, ע"ע 119-123.