פוליטיקאי דרוזי-ישראלי מכפר עִסִפְיָא שבכרמל. נולד בשנת 1911 למשפחה דרוזית שהגיעה לארץ מסוריה ולבנון לפני כ-300 שנה; אביו, חְסֵין, היה ראש הכפר בשנות השלושים. מאז ומתמיד נחשבה משפחת אַבּוּ רוּכּוּן לאחת המשפחות המכובדות והגדולות במספרן בכפר עִסִפְיָא.
במהלך חייו, כיהן לַבִּיבּ אַבּוּ רוּכּוּן בתפקידים ממשלתיים, משפטיים ואחרים: בשנים 1950-1959 היה ראש המועצה המקומית של כפר עִסִפְיָא, אחר כך נבחר כחבר כנסת מטעם סיעת "שיתוף ואחווה" עד שנת 1962. בשנים 1963-1979 כיהן כקָ'אדִ'י (שופט) בבית הדין הדרוזי, ובשנת 1980 קיבל את תפקיד ק'אד'י ראשי של אותו בית דין למשך 9 שנים. בנוסף לזאת, הוא היה חבר ב-"הסתדרות העובדים בישראל" ונטל חלק מרכזי בהקמת מפעלי ים-המלח.
עם פרוץ המרד הערבי הגדול (1936-1939), עשה השיח' לַבִּיבּ את מירב המאמצים כדי לתמוך במדינת ישראל כנגד הפלסטינים; הוא הידק את יחסיו עם אבא חושי[1] ועם ארגון "ההגנה" כדי לכונן את הקשרים בין הדרוזים ו-"היישוב היהודי". יתרה מזו, הוא הוביל משלחות למנהיגי העדה הדרוזית בלבנון וסוריה במטרה לשכנע אותם שלא לתמוך במרד הערבי.
מעשה חלוצי נוסף של השיח' אַבּוּ רוּכּוּן, שמעיד על תמיכתו ביהודים, הוא החבאת אבא חושי בביתו לאחר בריחתו של האחרון מהכלא הבריטי (אירוע זה נקרא "השבת השחורה").
לאחר פרוץ מלחמת העצמאות, החלו גיורא זייד (בנו של אלכסנדר זייד), משה דיין, השיח' לַבִּיבּ וסַלְמָאן אַבּוּ רוּכּוּן (בן דודו של השיח' לַבִּיבּ) בגיוס צעירים דרוזים ליחידת מיעוטים חדשה של צה"ל. לאחר קום המדינה פעל גם להקמת קואופרטיבים בכפרים הדרוזים והערביים.
יש לציין כי עקב נפילתם של עשרות חיילים דרוזים ויהודים בקרב שהתרחש ליד קיבוץ רמת יוחנן, נקראו השיח' לַבִּיבּ, השיח' סָ'אלִח חְ'נֵיפִס, גיורא זייד, משה דיין, יהושע פלמון ואחרים להתכנסות סודית ומיידית כדי להגיב על המקרה ואכן כך קרה.
אחרי קום המדינה, וכהוקרה על נאמנותו ותרומתו של השיח' לַבִּיבּ אַבּוּ רוּכּוּן ליהודים, מונָה הוא לראש המועצה המקומית של עִסִפְיָא. בתקופת כהונתו זו (שנמשכה עד 1959) דאג השיח' לקדם בכפר פרויקטים שונים כמו: תשתיות, חינוך, מים ורווחה סוציאלית.
מתוקף מעמדו ותפקידו החברתיים ראה השיח' בחינוך גורם חיוני לקידום החברה בכלל ומעמד האישה בפרט. לכן, בהיותו ראש עמותת "הקרן לעידוד הלימודים האקדמיים בקרב הדרוזים", גייס כספים רבים, חילק מלגות לסטודנטים הדרוזים וקיים הרצאות שמטרתן לעודד את בני העדה לפנות ללימודים אקדמאיים.
בתשובה לשאלה על הקמת מדינה לכל הדרוזים, ענה השיח' לַבִּיבּ כזאת:
"בשום פנים ואופן לא יוכלו הדרוזים להקים מדינה…לאחר חקירה מעמיקה שלי לנושא, התברר לי כי אין רעיון זה הוא פרי המחשבה הדרוזית, אלא שזהו טריק שהומצא על מנת להכפיש את שמה הטוב של העדה הדרוזית. אין זה פלא כי רעיון זה הוצע לי מלפני עשרים שנה ותגובתי הייתה ועודנה כזאת שתהליך הקמת מדינה חזקה ויציבה לא דורש רק הקמת בניינים ושמירה על הקהילה. ריבונות חזקה משמעה מדינה המבוססת על כלכלה חזקה, משאבים, חוכמה, מדע (מדענים בכל התחומים), מפעלים, יכולות צבאיות, סבלנות, נחישות, כבוד, אהבה, סימפטיה, אמון הדדי, סיוע מדינות אירופאיות ועוד… כל הדברים שהזכרתי לעיל ועוד דברים בסיסיים אחרים שפספסתי, אינם מתקיימים במכלול אחד אצל העדה הדרוזית".
השיח' לַבִּיבּ אַבּוּ רוּכּוּן נפטר בשנת 1989.
_______________________________________
[1] מזכיר מועצת הפועלים של חיפה ומהווה חוליית קישור בין הדרוזים ליהודים באותה תקופה.
***
לקריאה נוספת:
- דנה, נסים. הידיעון הדרוזי. ירושלים: דפוס אל-מעארף, 1973, ע"ע 31-32.
- אביבי, שמעון. טס נחושת, המדיניות הישראלית כלפי העדה הדרוזית, 1948-1967. ל"מ: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2007.
- פרג', רג'א. הקשרים בין הדרוזים והיהודים עד 1948. יאנוח: חסר הוצאה לאור, 2002.