וָּלִיד כָּמָאל ג'וּנְבָּלָאט

וָּלִיד כָּמָאל ג'וּנְבָּלָאט

פוליטיקאי לבנוני דרוזי העומד בראש המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית בלבנון משנות השמונים ועד היום.  הוא נולד באוגוסט 1949 כבן יחיד למנהיג המנוח, כָּמָאל ג'וּנְבָּלָט, שנרצח במרץ 1977. וָּלִיד הוא אחד הפוליטיקאים הלבנונים הבולטים בעידן שאחרי תום מלחמת האזרחים השנייה בלבנון והסכם אַל-טָאִ'יף. כמו כן, נתפס וָּלִיד בעיני רבים כמנהיגם הבולט ביותר של הדרוזים בלבנון.

וָּלִיד קיבל לידיו את מנהיגות המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית בשנת 1977, וזאת לאחר ההתנקשות בחיי אביו במהלך מלחמת האזרחים השנייה, אז הוא החליף את מוּחְסִן דַלְּוּל, שהיה סגן ראש המפלגה. כידוע, מילא וָּלִיד תפקיד חשוב במלחמת האזרחים שהתרחשה בלבנון, הוא הוביל את הדרוזים במה שהיה ידוע כ"מלחמת ההר" נגד מיליציות הפלנגות הלבנוניות בשנים 1983-1984. באותה תקופה הקים וָּלִיד גם את המנהל האזרחי של ההר, גוף שתפקידו היה לספק שירותים חברתיים ולהשכיר מתקנים בהרי אַל-שוּף.

שבועות אחדים לאחר רצח אביו ביקר וָּלִיד בדמשק ושם פגש את נשיא סוריה חָאפִד' אַל-אָסָד, הפגישה הזו סימנה את תחילתה של ברית עם המשטר של  "סוריה אַל-בַּעְת'" שנמשכה עד מותו של אַל-אָסָד ביוני 2000. במהלך "מלחמת ההר" תמך משטר הבעת' של  אָסָד בוָּלִיד ובדרוזים וסיפק לו נשק, ואפילו נאלץ הוא בעצמו להתגורר זמן מה בדמשק לשם שמירה על ביטחונו, במיוחד לאחר ניסיון ההתנקשות בו באמצעות מכונית תופת בשנת 1982, שממנו ניצל בנס. וָּלִיד ג'וּנְבָּלָאט היה אחד מעמודי התווך של ההסכם המשולש שנחתם בדמשק בשנת 1985, בין המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית בראשותו הוא, "תנועת אָמָל" בראשות נַבִּיהּ בִּרִי והכָּתָאִ'יבּ בראשות אִלִי חְבֵּיקָ'ה. אולם, הסכם זה, שנחתם בחסות דמשק, נכשל ולא הצליח לשים קץ למלחמת האזרחים.

לאחר החתימה על הסכם "אַל-טָאִ'יף" בשנת 1989 הסכים וָּלִיד ג'וּנְבָּלָאט לפרק את המיליציות של המפלגה, למסור את הנשק הכבד לצבא לבנון ולהשתלב מחדש במערכת הפוליטית הלבנונית – הוא הפך לאחד ממקורביו של מנהיג לבנון המנוח רָפִיק' אַל-חָרִירִי. ג'וּנְבָּלָאט מילא מספר תפקידים ממשלתיים בשנות ה-90, אך הוא התעקש, בעיקר, למלא תפקיד מרכזי במשרד לענייני פליטים כדי למנוע את חזרתם של פליטים נוצרים לכפריהם מבלי להסדיר את מצב הדרוזים בהר. הוא היה להוט להכשיר חוקית את החזרת הנוצרים להר, ובמקביל הוביל את מסע הפיוס ההיסטורי עם המארונים בלבנון.

לאחר נסיגת הצבא הישראלי מאזור רצועת הביטחון בדרום לבנון במאי 2000, החל ג'וּנְבָּלָאט לקרוא ליישומו של הסכם "אַל-טָאִ'יף" בעניין פיזור מחדש של צבא סוריה ופירוק הארגון הצבאי של חיזבאללה, המכונה "ההתנגדות האסלאמית בלבנון". לכן, ג'וּנְבָּלָאט הפך למנהיג הבולט ביותר של מחנה 14 במרץ, אותו מחנה שהוקם בעקבות ההתנקשות בחיי ראש ממשלת לבנון והמנהיג הבולט של הסונים בעידן שלאחר הסכם אַל-טָאִיף.

מאז אותה תקופה הפך ג'וּנְבָּלָאט למתנגד הבולט ביותר להמשך הנוכחות הצבאית הסורית בלבנון ולהחזקת חיזבאללה בנשק ללא אישור וסמכות מדינת לבנון. וָּלִיד נקט בגישת הסלמה נגד חיזבאללה ותוכניותיו בלבנון בעקבות נסיגת הצבא הסורי, צעד שהוביל אותו, לראשונה מאז הקמת חיזבאללה ב-1982, להכוונת כוחו כלפי פנים לבנון. הוא דרש מארגון חיזבאללה להסיר את ידו מנמל התעופה הבינלאומי בביירות ולפרק את רשת התקשורת שלו, חיזבאללה ראה בזה ניסיון ממוקד שמטרתו לחסל את קיומו ולחסל את פרויקט "ההתנגדות" שלו בלבנון. על כן, אותה הסלמה שוָּלִיד הוביל הביאה להשתלטות מהירה של חיזבאללה על ביירות (תוך שעות ספורות), ולחתימת הסכם "דוחָה" בשנת 2008, ההסכם שהפקיד את ההחלטה המדינית של לבנון בידי חיזבאללה והפך אותו לסמכות האולטימטיבית בלבנון.

בשני העשורים האחרונים, התרכזו מאמציו של וָּלִיד בשמירה על מעמדם הפוליטי של הדרוזים בלבנון ובעצירת התפשטותם הדמוגרפית של השיעים וזו הפוליטית והצבאית של חיזבאללה. לאחרונה, נוטה  וָּלִיד ג'וּנְבָּלָאט להעביר את ההנהגה לבנו, תַיְמוּר, אולם עד כה הוא עדיין המנהיג הבולט של הדרוזים בלבנון, למרות ויתורו על מושבו בפרלמנט.

מדיניותו של וָּלִיד ג'וּנְבָּלָאט בארבעת העשורים האחרונים מסתכמת בנקודות הבאות: שמירת מעמדם של הדרוזים בזירה הפוליטית הלבנונית; הפיכת המפלגה הסוציאליסטית למסגרת פוליטית המכילה את הדרוזים בלבנון ודבקות במערכת הפוליטית הלבנונית הפלורליסטית כדי להימנע ממצב של מדינה דתית, שחיזבאללה מייצר.

***

לקריאה נוספת ראו:

  1. עמר-עארף, ח'. (1997). וליד ג'ונבלאט: אל-ק'א'יד ואל-רמז, סירה ניד'אליה מוג'זה. ד'.מ': ד'. נ'.
  2. Khaizran, Y. (2015). How Can Elites Maintain their Power in the Middle East: The Junblat Family as a Case Study. Middle Eastern Studies, Vol. 51, Pp. 4-29.
  3. Hanf, T. (1993). Coexistence in Wartime Lebanon: Decline of a State and Rise of a Nation. London: Centre for Lebanese Studies in association with I.B. Tauris.

מבט על

הדרוזים בישראל

ההתיישבות הדרוזית בישראל נחשבת לשלישית בגודלה, מבחינת מספר התושבים, בעולם כולו. הדרוזים בישראל (בני דת הייחוד) מהווים עדה דתית מגובשת, המונה כ- 147 אלף בני אדם, שפתם הינה ערבית ותרבותם ערבית-ייחודית (מונותאיסטית). הדת הדרוזית מוכרת באופן רשמי, על ידי מדינת ישראל, מאז שנת 1957 כישות אחת בעלת בתי משפט והנהגה רוחנית משלה. הדרוזים בישראל חיים כיום בתוך עשרים ושניים כפרים הנפרשים בגליל, בכרמל וברמת הגולן. שני היישובים הדרוזים הגדולים ביותר מבחינת מספר תושבים הם ירכא (16.9 אלף תושבים) ודלית אל-כרמל (17.1 אלף תושבים).

0 K

דרוזים בישראל

0 +

תושבים בדאלית אלכרמל, היישוב הכי גדול בישראל

0

סטודנטים דרוזים בשנת הלימודים 2019/2020 במוסדות להשכלה גבוהה