סָאלִח בִּן יִחְיָא אַל-תָנוּחִ'י; ההיסטוריון

סָאלִח בִּן יִחְיָא בִּן סָאלִח בִּן אַל-חוּסֵין מבני אמיר אַל-עַ'רְבּ (נסיך האזור המערבי), הוא גם הנין של נָאסִר אַל-דִין אַל-חוּסֵין אַל-כָּבִּיר (הגדול)[1], מהנסיכים של משפחת "בּוּחְתוּר" התנוח'ית, אשר שלטה על כל האזור המערבי (הר הלבנון), שהיה שייך ל-וילאית ביירות (Beyrut Vilayeti; שראשיתה הייתה בתחילת המאה השתיים עשרה לספירה).

ההיסטוריון הזה, שהשתייך למשפחת "בּוּחְתוּר", הוא זה שליקט את כל המידע אודות קורות משפחתו מכתבי יד עתיקים ומספרות שבעל-פה וחיבר (בהסתמך על ספרות זו) ספר בעל ערך. הספר הגיע לידינו בתפארתו, הוא מייחד ומבדל משפחה זו משאר המשפחות המסורתיות ששלטו בארץ אַ(ל)-שָאם; הוא נקרא תָארִיח' ביירות (ההיסטוריה של ביירות).[2]

באשר לתאריך לידתו ותאריך מותו, הרי אינם ידועים, אולם סביר להניח שסָאלִח בִּן יִחְיָא נולד בשלהי המחצית השנייה של המאה הארבע עשרה לספירה. במחצית הראשונה של המאה החמש עשרה לספירה הוא תיעד את קורות חיי משפחתו מימיה הראשונים באִימָארַת אַל-עַ'רְבּ (אמירות המערב) ועד ימיו.[3] נפטר אחרי שנת 1436 לספירה (840 להגירה), אותה שנה שבה סיים את עבודת התיעוד ההיסטורי.[4] ההיסטוריונים סבורים כי הוא חי רק שנים אחדות אחרי השנה הזו.

ספרו הידוע, תאריח' ביירות; אַכְבָּאר אַל-סָלָף מִן ד'וּרִיָּת בּוּחְתוּר בִּן עָלִי אָמִיר אַל-עַ'רְבּ בביירות,[5] נחשב למסמך היסטורי יקר ערך למשך שלוש מאות שנה בהיסטוריה של ביירות. כמו כן, הוא נחשב לאחד משלושת המקורות ההיסטוריים החשובים ביותר שעסקו בהיסטוריה של אזורי אַ-שוּף בכלל וביירות בפרט, וזאת מתחילת המאה  החמישית להג'רה  ועד לכיבוש העות'מאני לאזור אַ-שָאם בשנת 1516 לספירה. שלושת המקורות האלה הם: סָאלִח בִּן יִחְיָא, אִבִּן סִיבָּאט והרשומה האריסלאנית. השפה בה כתוב הספר קרובה לעממית יותר מהספרותית,[6] הספר מתאפיין בתוכנו המדויק וזאת בשל הסתמכותו על מקורות היסטוריים מהמהימנים בלבד.[7] בספר הזה מתועדים פרטים מדויקים שהגיעו למחבר בצורה מהימנה או שהוא בעצמו חווה אותם, הפרטים האלה הם תמצית קורות משפחת בּוּחְתוּר, המשפחה אשר הגנה על ביירות ועל חופיה והריה[8]; הם באו לספר על ביירות ולהוות תיעוד של המציאות החברתית, פוליטית וכלכלית באזור המערבי בתקופה הממלוכית.[9]

ואילו באשר לנסיך שָכּיבּ אַרִסְלָאן, הרי הוא משווה בין תאריח' ביירות ובין  הרשומה הארסלאנית, וגורס כי זו האחרונה היא מהימנה יותר. הסיבה לכך היא ההשתלשלות הרציפה והמתמשכת של האירועים והפרטים המסופרים באל-סג'ל אל-ארסלאני. הרשומה מסתמכת על עדויות של גדולי השופטים והחוקרים, בעוד שסָאלִח בִּן יִחְיָא אינו מבסס את התיעוד שלו על ראיות מאומתות בבתי הדין השרעיים ואינו מספר את ההיסטוריה ברצף כרונולוגי תקין. זאת ועוד שסיפוריו אינם מאומתים על ידי אותם שופטים וחוקרים שאימתו את אל-סג'ל אל-ארסלאני.[10]

על ההיסטוריון סָאלִח בִּן יחְיָא, כתב אִבִּן סִיבָּאט בחיבורו סִ'דְק' אַל-אַחְ'בָּאר (אמיתוּת הידיעות), המכונה גם תולדות אִבִּן סִיבָּאט: "הוא נודע כאיש בעל חוכמה, פיזיונומיה, נחישות ואסרטיביות. אסף ספרים על אסטרולוגיה, כוכבי לכת, אסטרולב, ספרי היסטוריה ושירה; חיבר את ספרו הידוע: פִי נָסָבּ בָּנִי תָנוּח' (תולדות בני תנוח') שהתאפיין במהימנות תוכנו.[11] אִבִּן סִיבָּאט כינה אותו "המצביא" בשל גדולתו בלחימה כמו בכתיבה; בספרו אַל-אַעְלָאם (אנשים מפורסמים), כתב חֵ'יר אֵל-דִין אַל-זַרְכָּלִי כי סָאלִח בִּן יִחְיָא היה, כנראה, חובל. על כך העיד סָאלִח בִּן יִחְיָא בספרו, שהוא היה מפקד ספינה בתוך צי של הממלוכים, שמטרתו הייתה כיבוש קפריסין בשנת 1425 לספירה (828 להגירה). כמו כן, נכתב באנציקלופדיה לדת הדרוזית, כי הוא היה אביר אמיץ ולוחם נועז שהשתתף בקרבות רבים ונלחם למען כיבוש קפריסין. בשנת 1426 לספירה תקף שוב את קפריסין עד שנפלה תחת שלטון הממלוכים. התאפיין בהיותו אדם משכיל ונודע באהבתו לספרי היסטוריה, שירה ואסטרולוגיה.[12]**

_________________________________________________

[1] חאפד' אבו מסלח; פארס חלים מלאעב; אניס יחיא, אל-תנוח'יון תאריח' וחד'ארה (ביירות: אל-מרכז אל-ערבי ללאבחאת' ואל-תות'יק', 1999), עמ' 195.

[2] סאלח בן יחיא, תאריח' ביירות; אח'באר אל-סלף מן ד'וריית בוחתור בן עלי אמיר אל-ע'רב בביירות, עורכים: פרנסיס הורס אל-יסועי; כמאל סלימאן אל-סליבי ואחרים (ל"מ: דאר אל-משרק', 2015), עמ' 3.

[3] אבן יחיא, תאריח' ביירות; אל-מוק'דמה, עמ' 4.

[4] אבו מסלח ואחרים. אל-תנוח'יון תאריח' וחד'ארה, עמ' 208; חסן אמין אל-בעיני, אל-תנוח'יון ואל-מנאד'רה אל-לח'מיון ואל-מעניון (בוקעאתא אל-שוף: דאר מען, 2013), עמ' 145.

[5] פורסם ע"י אל-אב לויס שיח'ו בתוך מגזין אל-משרק' בשנים 1898-1899 לספירה, ופורסם אחר כך בתוך ספר נפרד בהוצאת בית הדפוס הקתולי בביירות בשנת 1902 לספירה, ופורסם אחרי זה בתוך מהדורה מתוקנת בשנת 1927 לספירה, ופורסם גם ע"י פרנסיס הורס הישועי וכמאל סלימאן אל-סליבי בשותפות עם ארבעה מרצים נוספים. הוא יצא לאור בהוצאת בית הדפוס אל-משרק', ביירות 1969 (ראה: תאריח' אבן סיבאט, כרך 2, עמ' 837).

[6] ח'יר אל-דין אל-זרכלי, אל-אעלאם (מהדורה 15; ביירות: דאר אל-עילם ללמלאין, 2002) כרך 3, עמ' 198.

[7]מופיד עאבד, אל-תנוח'יון פי לובנאן: מואק'פוהום אל-סיאסיה, תחאלופאתוהום אל-עסכריה, דורוהום אל-דיני ואל-חד'ארי (כפר נברח': מטאבע דויק, 2001), עמ' 313.

[8] אבו מסלח ואחרים, אל-תנוח'יון תאריח' וחד'ארה, עמ' 201.

[9] עאבד, אל-תנוח'יון פי לובנאן, עמ' 313.

[10] שכיב ארסלאן, רוד' אל-שק'יק' פי אל- ג'זל אל-רק'יק' (דמשק': מטבעת אבן זידון, 1935), ע"ע 258-259.

[11] אחמד בן סיבאט, ס'דק' אל-אח'באר; תאריח' אבן סיבאט, עורך: עומר עבד אל-סלאם תדמורי (טראבלוס: ג'רוס ברס, 1993), כרך 2, ע"ע, 836-837; אל-זרכלי, אל-אעלאם, כרך 3, עמ' 198.

[12] נאטור, סמיח. "אל-תנוח'י, סאלח בן יחיא". מוסועת אל-תאוחיד אל-דורזיה, סמיח נאטור (עורך). כרך 3 (2011), עמ' 136.

***

לקריאה נוספת:

1. ארסלאן, שכיב. רוד' אל-שק'יק' פי אל-ג'זל אל-רק'יק'. דמשק': מטבעת אבן זידון, 1935.
2. אל-בועיני, חסן אמין. אל-תנוח'יון ואל-מנאד'רה אל-לח'מיון ואל-מעניון; אל-פוס'ול אל-ע'אמד'ה מן תאריח'הום ואל-אשכאליאת. בוק'עאתא אל-שוף: דאר מען, 2013.
3. חמזה, נדים נאיף. אל-תנוח'יון; אג'דאד אל-מואחדון (אל-דורוז) ודורהום פי ג'בל לובנאן. ל"מ: דאר אל-נהאר ללנשר, 1984.
4. אל-זרכלי, ח'יר אל-דין. אל-אעלאם. ביירות: דאר אל-עלם ללמלאין. כרך 3, מהדורה, 15, 2002.
5. אבן סיבאט. ס'דק' אל-אח'באר; תאריח' אבן סיבאט. תחק'יק': עומר עבד אל-סלאם תדמורי, טראבלוס: ג'רוס ברס, כרך 2, 1993.
6. אל-ס'ליבי, כמאל. מונטלק' תאריח' לובנאן. ביירות: חסר בית הוצאה, מהדורה 2, 1992.
7. עאבד, מופיד. אל-תנוח'יון פי לובנאן; מואק'פהום אל-סיאסיא, תחאלופאתוהום אל-עסכריא, דורהום אל-דיני ואל-חד'ארי. כפר נברח': מטאבע דויק, 2001.
8. אבו מסלח, חאפד'; מלאעב, פארס חלים; יחיא, אניס. אל-תנוח'יון תאריח' וחד'ארה. ביירות: אל-מרכז אל-ערבי ללאבחאת' ואל-תות'יק', 1999.
9. נאטור, סמיח. מוסועת אל-תאוחיד אל-דורזיא. עוספיא: הוצאת אסיה, כרך 3, 2011.
10. אבן יחיא, סאלח. תאריח' ביירות; אח'באר אל-סלף מן ד'וריית בוחתור בן עלי אמיר אל-ע'רב בביירות. עורכים: פרנסיס הורס אל-יסועי; כמאל סלימאן אל-סליבי ואחרים. ל"מ: דאר אל-משרק', 2015.