"נהר אֶל-כַּלְבּ" הינו מעבר ימי צר בחוף הלבנוני שבקדמתו נכרו שתי מנהרות בתוך הסלע המהוות את הכניסה לאזור כִּסִרְוָּאן. מקורו של השם "נהר אֶל-כַּלְבּ" נע בין מיתוס, סיפורי עם והיסטוריה; מסופר כי פסל קדום של כלב או זאב הוקם בראש ההר הסלעי כמשקיף על הים באותו אזור, ועוד נאמר כי אותו פסל נהרס קרוב לשנת 1730. האגדה העממית מספרת שמשימתו של אותו פסל הייתה להזהיר את בני המקום מפני סכנת אויב.
קרב "נהר אֶל-כַּלְבּ" הוא אחד מהקרבות הראשונים שניהל אַל-אָמִיר פָחְ'ר-אִדִין אֶל-מָעָנִי השני. הקרב התרחש על רקע מזימה שזמם יוסף בֶּן סֵיפָא כדי לרצוח את אַל-אָמִיר מְחִמָד בֶּן עַסָּאף, בן בריתו של אַל-אָמִיר אַל-מָעָנִי. תקרית הרצח (1590) פגעה עמוקות בנפשו של אַל-אָמִיר אַל-מָעָנִי והביאה אותו לכרות הסכם חשאי עם מְחִמָד בָּאשָא, מושל דמשק, להילחם נגד אֶבֶּן סֵיפָא. להסכם זה נתלווה גם אַל-אָמִיר מוּסָא אַל-חַרְפוּשִי שהקצה למלחמה זו 15 אלף לוחמים.
צבאותיהם של אַל-אָמִיר אַלְמָעָנִי ואַל-חַרְפוּשִי התקדמו לעבר צבאו של אֶבֶּן סֵיפָא; שני הצדדים נפגשו בקרבת נהר אל-כלב. הניצחון היה נחלתו של אַל-אָמִיר אַלְמָעָנִי, אשר הרג בקרב את אחיינו של אֶבֶּן סֵיפָא ופיזר את לוחמיו. כך צירף אַל-אָמִיר אַלְמָעָנִי את כִּסִרְוָּאן וביירות לתחום שליטתו, צירף אליו את נכסי אַל-עַסָּאף אשר היו בחזקת אֶבֶּן סֵיפָא וגירש את אַל-אָמִיר אַלְאָעָ'א ומקורביו מביירות.