שִיבְּלִי אַל-עֵיסָמִי

שמו המלא הוא שִיבְּלִי בִּן יוסף בֵּק  בִּן חָמָד אַל-עֵיסָמִי; מנהיג ידוע, שנולד בשנת 1925 בכפר אִימְתָאן (כפר עתיק יומין שנוסד לפני הספירה) שבמחוז אַל-סוָּיְדָא' בסוריה. ממייסדי מפלגת התחיה הסוציאליסטית בסוריה (חִזְבּ אַל-בַּעְת'). בתקופה מאוחרת מחייו, הפך לאחד ממתנגדיו החריפים של משטר הבעת' של בשאר אל-אסד ומתומכי ההתקוממות הסורית שהחלה בשנת 2011. סיים את לימודי התיכון שלו באַל-סוּיְדָא' ואת התואר הראשון שלו בהיסטוריה הוא קיבל מאוניברסיטת דמשק. יש לציין שאביו יוסף אַל-עֵיסָמִי, היה מבכירי ההנהגה של המרד הסורי הגדול (1925).

את מסעו הפוליטי החל אַל-עֵיסָמִי עם הצטרפותו למפלגת הבעת' הסוציאליסטית[1] בשנת 1942. חמש שנים לאחר מכן השתתף בוועידת ההקמה הרשמית למפלגת הבעת', עד שהפך בשנת 1949 לחבר בהנהגה האזורית של המפלגה. לאחר שמפלגת הבעת' תפסה את השלטון בסוריה (בעקבות המהפך בשנת 1963), השתלב אַל-עֵיסָמִי בצורה יפה בדרג הפוליטי של השלטון הסורי. הוא כיהן בתפקידי מפתח שונים: בשנים 1964-1992 הוא מונה למזכיר הכללי של מפלגת הבעת בסוריה ועיראק, בשנים 1963-1966 כיהן כשר החקלאות, שר החינוך ושר התרבות וההדרכה הלאומית ובשנת 1966 כיהן כסגן נשיא הרפובליקה הסורית, אָמִין אַל-חָאפִט'.

ידוע כי בתקופה מאוחרת יחסית התפלגה מפלגת הבעת' לשני מחנות, וזאת עקב הסכסוך סביב התנהלות המפלגה עצמה. המחנה הראשון כלל את ההנהגה הצבאית ואת הוועדה הכפופה לה בראשות סָ'אלִח גָ'דִיד וחָאפִט' אַל-אָסָד, ואילו המחנה השני את ההנהגה הלאומית של המפלגה בראשות מישל עַפְלָק', אָמִין אַל-חָאפִט', סָ'לָאח אַל-בִּיטָאר ושִיבְּלִי אַל-עֵיסָמִי.

ב-23 בפברואר שנת 1966 אירע הפיכה צבאית שהביאה לעלייתו של הנאו-בעת'. ניצחון זה חרץ את גורלו המר של אַל-עֵיסָמִי, שנעצר שלוש פעמים על ידי כוחות המשטר הסורי מסיבות פוליטיות והוכנס לכלא בפעם השלישית, אז נשללה ממנו ומבני משפחתו האזרחות הסורית. באוגוסט שנת 1966 נמלט מהכלא עם חבריו האסירים, ופנה לביירות בניסיון לחדש את פעילותו הפוליטית שם.

בתקופת שהותו בלבנון (כפליט) הגיע אַל-עֵיסָמִי למסקנה שהרעיון של הבעת' לא הניב פירות בסוריה, במיוחד עקב השתלטות חָאפִט' אַל-אָסָד על כל המדינה. לכן, לאחר רדיפתו על ידי המשטר הסורי ועקב הזמנתו של צדָּאם חוּסִין (נשיא הרפובליקה העיראקית בזמנו) לבוא אליו, החליט אַל-עֵיסָמִי למצוא מקלט בעיראק בתקווה ליישם את רעיון הבעת' שם. בתקופה זו הטיל  המשטר הסורי עליו  גזר דין מוות, שהופחת כעבור שנה למאסר עולם בלבד.[2]  

בשנת 1989 התנתק אַל-עֵיסָמִי מהישיבות של ההנהגה הלאומית והגיש את התפטרותו מהמפלגה, וכך בשנת 1992 הוא פרש כליל מהחיים הפוליטיים. הוא שהה בבגדד עד פלישת הכוחות האמריקנים אליה בשנת 2003, אז עבר למצרים והתגורר בה עד שנת 2009 ומשם הוא עזב לארה"ב.

סופו של אַל-עֵיסָמִי היה מסתורי: לפי הסברה הרווחת, הוא נחטף (בגיל 86) על ידי המשטר הסורי בשיתוף פעולה עם אנשי חִיזְבּ אַלָּה מתוך בית בתו הנשואה שבעיר עָאלְיָה (לבנון), ונלקח משם למקום לא ידוע בסוריה.

_________________________________

[1] מפלגה לאומית חילונית המושתתת על שלושה עקרונות: אחדות, חירות וסוציאליות.

[2] שיבלי אל-עיסמי, חיזב אל-בעת' אל-ערבי אל-אישתראכי: מרחלאת אל-נומו ואל-תאואסוע 1958-1949 (בגדאד: דאר אל-שוא'ון אל-ת'ק'אפיה אל-עאמה, 1987), כ' 2, עמ' 310.

***

לקריאה נוספת ראו:

1. חסין, ח'אלד מחמד. סוריה אל-מועאס'ירה: 1963-1993. דמשק': אל-האיא'ה אל-עאמה אל-סוריה לילכיתאב, 2020.
2. אבו סעד, אחמד. מועג'ם אסמאא' אל-אוסאר ואל-אשח'אס ולמחאת מן תאריח' אל-עאא'ילאת. ביירות: דאר אל-עילם לילמלאיין, כ' 2, 1997.
3. אל-עיסמי, שיבלי. חיזב אל-בעת' אל-ערבי אל-אישתראכי: מרחלת אל-נומו ואל-תאוסוע 1949-1958. בגדאד: דאר אל-שוא'ון אל-ת'ק'אפיה אל-עאמה, כ' 2, 1987.
4. אל-ע'אמידי, סעיד בן נאצר. חיזב אל-בעת'; תאריח'והו ועק'אא'ידוהו. ל"מ: דאר אל-ואטן לילנאשר, 1411 הג'רית.
5. נאטור, סמיח. מאוסועת אל-תאוחיד אל-דורזיה. עספיא: דאר אסיא, 2011, כ' 3.
6. "אל-בעת' ואל-אסד ואל-ס'יראע מע אל-דורוז", מתוך אתר האינטרנט: https://www.youtube.com/watch?v=TaZiez2IfYU