בני משפחת טָלִיע מייחסים את עצמם אל המשפחה הערבית המורחבת, "רַבִּיעָה", שהגיעה מהעיר חָלָבְּ, בהנהגתו של מָעִן בִּן רַבִּיעָה וזאת בסביבות 1120 לספירה. אז התמקמה המשפחה באזור א-שוּףְ בקרבת התנוכים וליתר דיוק בכפר נַבְּרַךְ. תחילה השתייכה המשפחה לכת הסונית ובהמשך עברה לדת הייחוד.
בתחילת המאה השמונה עשרה לספירה פרץ סכסוך בתוך המשפחה שהביא לנטישתם של ארבעה אחים את כפר נַבְּרַךְ; שלושה מהם פוזרו עם צאצאיהם בתוך חָאסְבַּיָּה, כפרי הר לבנון, דֵיר אַל-קָ'מָר, עַמָּאטוּר, עֵין וַזִּין ובְּעַקְ'לִין. ואילו הרביעי מהם, טָליע, המכונה השייך אבּוּ חָסָן, התמקם בגְ'דִידֵה שבאזור אשוּף בתקופה הסמוכה לתקרית עֵין דָארָה המפורסמת (1711 לספירה). הוא הקים שם משפחה שלא הייתה לה אף קרבה למשפחות הנושאות את אותו השם לא בלבנון ולא מחוצה לו.
למשפחה הזו ניכר גורל אכזר של מות בניה לשווא, ואף כל אלה שנותרו ממנה בחיים, לא התברכו בהולדת בנים זכרים, אלא בעיקר בנות; יש לציין שלא קיבלנו שום מידע על קרובים או גיסים של המשפחה בלבנון.
מהבולטים ובעלי השם שהיו למשפחה נזכיר את רָשִיד טָלִיע, שלא זכה לצאצאים מאשתו הדמשקאית שהייתה גם בת דודו.