זֵיד אֵל-אַטְרָש אַבּוּ עָ'אלִבּ הינו משורר עממי שכינויו הוא "אביר החרב והעט"; אחד מגדולי הגיבורים של משפחת אַל-אַטְרָש. אביו הוא ד'וּקָ'אן אַל-אַטְרָש ואחיו הבכור סוּלְטָאן בָּאשָא – מנהיג המהפכה הסורית הגדולה. נולד בכפר קְ'רָיָא בשנת 1900, התחנך והתלמד בבתי הספר של הר הדרוזים. את לימודיו הראשוניים הוא ינק מאחיו הבכור, סולטאן, אשר הכין אותו היטב לעניין ניהול קרבות ותכנונם. כמו כן, היה זיד אדם בעל חכמת חיים שאותה הוא רכש במהלך מסעותיו באזור ההר ופגישותיו עם האנשים שם בפרט ועם בכירי שבטי סוריה ולבנון בכלל. בתור משורר דאג כל הזמן לחבר שירים פטריוטיים ולאומיים שהשתלבו יפה עם אווירת המהפכה הסורית; דבר שהביא להערצתו על ידי משוררי ההר שחיקו את דרכו בשירה, הקדישו לו את שיריהם והעניקו לו את הכינוי "משורר ההר". זֵיד אֵל-אַטְרָש היה דמות מפתח בהיסטוריה של סוריה, כך שהחוקר חסן אל-קֵ'יסִי נסר כתב עליו בחיבוריו; באחד החיבורים מוזכר עליו כזאת: "בשנת 1925 בלט כמנהיג אסרטיבי במיוחד כאשר ניהל את קרב "חָאסְבָּיָא" בלבנון והופקד על 1500 ולחמים לאחר השתתפותו בקרבות אל-ע'וּטָה ובקרב "רָאשִיָא". אז עברו על הלוחמים ימים נוראים, בהם בלט זיד בתפקיד הדובר בשם מנהיג המהפכה כולה, דבר שעורר בחוקרים ובסופרים עניין רב. סיפורי גבורה שונים תוארו בשיריו ונקשרו עמוקות בהיסטוריה.
זיד ליווה את אחיו סולטאן בזמן גלותו לירדן, הוא עמד בראש הלוחמים בקרב "אל-כפר" – הקרב הראשון של המהפכה – כמו כן הוכיח את גבורתו בקרבות: "אל-מְסֵיפְרֶה" ו "אַל-לַגָּ'א". לאחר שהשלטון האימפריאליסטי גזר עליו שלושה מאסרי עולם חזר אל ארצו עקב שחרור כללי וזה היה בשנת 1936. גם אחרי שנבחר לחבר פרלמנט סורי המשיך במאבקו הפוליטי והשתלב במערך הצבא הסורי בשנת 1942; אז מילא תפקיד אלוף משנה של אחד הגדודים, ולאחר מכן עבר למשטרה האזרחית ושם נשאר עד שיצא לפנסיה בדרגת אלוף. הלך לעולמו בשנת 1996 אחרי שהותיר אחריו ביוגרפיה מלאה בגאווה.