רָשִיד טָלִיע

דרוזי לבנוני יליד הכפר גְ'ָדיְדִה שבמחוז אַל-שוּף בלבנון, שמו המלא הוא רָשִיד בִּן עָלִי חְסִין נָאסִיף טָלִיע (1877-1926), נכדו של המנהיג הרוחני של הדרוזים בלבנון חָסָן טָלִיע[1] (1887-1809). אביו של רָשִיד היה פקיד בניהול המוטסריפאט[2] בהר הלבנון, אמו ילידת דמשק ממשפחת סָ'חִ'ר ואשתו (שהיא בת דודו) גם היא ילידת דמשק. היה הראשון שכיהן בתפקיד ראש ממשלת עבר הירדן (מועצת היועצים) בשנת 1921, אזור זה התאפיין אז באדישות פוליטית[3] של השלטון ולשחיתות חברתית מחלחלת.[4] בתקופת כהונתו באזור זה הצליח רָשִיד להכניס רפורמה מנהלית ופוליטית ואף לכוון את האירועים למרד הסורי הגדול שבא אחר כך.

את השכלתו היסודית קיבל בבית הספר שבכפרו, לאחר מכן עבר לבית הספר הדָאוּדִי בעיירה עְבָּאיָה והצטיין בו. אחר כך עבר לבית הספר סוּק' אַל-עַ'רְבּ למיסיונרים הפרוטסטנטים. בשנת 1892 הצטרף לבית הספר הממשלתי של ביירות וקיבל משם תעודת הצטיינות בשנת 1894, משם נסע לאסטנה והצטרף לחוג למִנְהַל בבית הספר "השבטים" עד שסיים שם את לימודיו בשנת 1900[5] וחזר לביירות כדי לכהן שם בתפקיד נציב למחוז סוריה.[6]

הוא מילא כמה תפקידים בכירים באימפריה העות'מאנית, שניתן לחלקם לפי הכרונולוגיה הבאה: תת-מזכיר נציב מחוז בְּעַלְבָּק (בשנת 1901); נציב מחוז אַל-זַבָּדָאנִי (בשנת 1902); נציב מחוז רָאשִיָּא, וגם חָאסְבַּאָּיא אחר כך (בשנת 1903); נציב מחוז בעיירה עתיקה בהר חוּרָאן (בין השנים 1907-1909); נציב המחוז בעיירה אל-מְסָאמָיֶּה (עד 1910); חבר משלחת במועצת "שני השליחים" של חוּרָאן (בשנת 1912); מושל על חוּרָאן (בשנת 1912); מושל על טריפולי (בשנת 1914) ומושל על לטקיה בשנת 1915.[7]

רָשִיד הצטרף לאגודה הפוליטית "אַל-עָרָבִּיָּה אַל-פָתָא"[8] (הנערה הערבית), שהוקמה בין השנים 1908-1911, ושמאוחר יותר ירשה אותה "מפלגת העצמאות הערבית". על רקע  מעורבותו הפוליטית והמנהלית באגודות הסודיות של התנועה הלאומית הפאן- ערבית,, עמד, בסוף 1918 ולימים אחדים, בראש המועצה הלאומית במחוז לטקיה, ולאחר מכן הצטרף למועצה הצבאית בדמשק, שם כיהן בתפקיד של מנהל הפנים והקים את ממשלתו הערבית הראשונה ב-5 באוקטובר 1918; ובמהלך כהונתו זו שיחק תפקיד מרכזי בהתמודדות עם מאורעות בְּעַלְבָּק ואַל-בְּקָ'אע ובהסגת הכוחות הצרפתיים מהם.

לאחר הכרזת עצמאותה של סוריה עם גבולותיה הטבעיים, זמן קצר לאחר התכנסות הקונגרס הסורי (6 במרץ 1920) וההכרזה על פַיְּסָל כמלך החוקתי שלה, הודר רשיד מהממשלה שהרכיב רִדָ'א אַל-רְכָּאבִּי, ובעקבות כך, התעוררה אי שביעות רצון בקרב מנהיגי הר הדרוזים ובקרב ההתכנסויות הדרוזיות העממיות. באותה שנה תפס רָשִיד את תפקיד מושל חָאלָבּ, ופעל להתמודדות עם הכאוס הפוליטי והחולשה ששררו בה.[9] ומאוחר יותר, זמן קצר לאחר שהמורדים הפסידו בקרב מַיְסִלוּן (24 ביולי 1920), והצרפתים נכנסו לעיר דמשק, הפך רָשִיד למבוקש על ידי ההנהגה העליונה יחד עם מספר פעילים פוליטיים שנידונו לגזר דין מוות. עד שנת 1925 לא הוצא צו חנינה נגדו, לכן נטש את דמשק ועבר אל חָמָא ומשם להר הדרוזים, שם הוא הצטרף למנהיגי התנועה הערבית המהפכנית כמנהיג בשורה הראשונה עם הלוחמים.[10]

לאחר תבוסת כוחותיה של הממשלה הערבית בקרב מַיְסִלוּן ביולי 1920, הקימה "ליגת העצמאיים", שכללה פוליטיקאים ואישים סורים, בירדן (שאז הפכה למקלטם של פוליטיקאים) ועד מרכזי של מפלגת העצמאות שתפקידו היה להוביל את המאבק בקולוניאליזם עד לשחרור. רָשִיד היה מנהיג המפלגה, ולכן הוא היה המועמד הראשון מטעם המפלגה לעמוד בראשות הממשלה הערבית הראשונה, שהקמתה הייתה מתוכננת בעבר הירדן.[11] לגבי עבר הירדן, הייתה זו נקודת מפגש לנסיך עַבְּד-אַלָּה בן אַל-חוּסֵין, שרצה להגיע לכס האמירות והמלוכה, ואנשי התנועה הערבית המובסים בדמשק ואנשי מפלגת העצמאות שהימרו אתו על ברית. הם ביקשו מהנסיך עַבְּד-אַלָּה לזמן את רִָשיד  לירדן בהיותו ראש מפלגת העצמאות והאיש המתאים ביותר להקים את הממשלה הירדנית הראשונה. רָשִיד הגיע לעמאן ב-27 במרץ 1921 כשהוא מלווה בקבוצה גדולה של אבירי ההר, הוא הקים את הממשלה ב-11 באפריל 1921, ושימש בה בתפקיד הפקיד המנהלי, ראש "המועצה המייעצת" וסגן היועץ של משרד הפנים.[12]

רָשִיד הגיש את התפטרותו מהממשלה הראשונה ב-23/6/1921, לאחר מכן התבקש לכהן שוב כראש ממשלה ב-7/5/1921, אז הוא הגיש את התפטרותו השנייה והאחרונה ב-15/8/1921 וזאת זמן קצר לאחר ניסיון ההתנקשות הכושל בגנרל הצרפתי אנרי גורו (כאשר התבקש להסגיר את האחראים להתנקשות). שנה וחצי לאחר התפטרותו (1923), מצא רָשִיד מקלט במצרים ושם שהה כנראה עד אמצע שנת 1925.

למרות שהותו של רָשִיד בירושלים בזמן פרוץ המרד הגדול בהר הדרוזים, הרי היה לו תפקיד מרכזי בהיערכות לקראתו ובהפצתו מחוץ להר; כך שהתנהלה התכתבות חשאית ורציפה בינו לבין סוּלְטָאן בָּאשָא אַל-אַטְרָש, הקשורה בהכנות למרד הזה.[13] מיקומו בירושלים היווה מרכז תקשורת ומידע על המרד ועל קרבותיו, ומחנה קליטה ושיגור ללוחמים המצטרפים למרד מחוץ לגבולות סוריה. כל זאת בנוסף למשימתו בגיוס כספים, בשיתוף עם אַל-חָאג' אָמִין אַל-חוּסֵינִי והנסיך עָאדִל אָרֵסְלָאן למימון הוצאות המרד.[14]

לאחר נפילת אַל-סוָּיְדָא' ב-25 באפריל 1926, הצטרף רָשִיד למרד ולחם לצד המהפכנים, עד שנפצע ב"קרב אַל-שַבָּכִּי",[15] בו השתתף, בעמק אַל-כַּלְתָה (בכפר אַל-שַבָּכִּי), אחר כך חלה ונפטר בסוף ספטמבר 1926 בהיותו בן חמישים.

ראי לציין כי כמה מקומות נקראו על שמו של רָשִיד טָלִיע ז"ל: הראשון הוא רחוב בצפון ביירות, השני הוא רחוב נוסף במרכז הישן של רבת עמון, המקום השלישי הוא בית ספר תיכון ברבת עמון והרביעי הוא אנדרטה שהוקמה לזכרו בכפר אַל-שַבָּכִּי בהר הדרוזים.[16]

_________________________________________

[1] ראשון המנהיגים הרוחניים ממשפחת טליע, קיבל את המעמד בשנת 1845, אחריו קיבלו את המעמד שני בניו מחמד וחסין.

[2] סיף אל-דין אלק'נטאר, אעלאם פי אסיאסה ואל-אדב ואל-פן (דמשק: מטבעת אתחאד אל-כותאב אל-ערב, 2013), עמ' 79.

[3] מונד'ר מחמוד ג'אבר,  סג'ל אנא רשיד טליע: סירה ומס'יר (לונדון: מוא'סאסת אל-תוראת' אל-דורזי, 2008), עמ' 131.

[4] ח'יר אל-דין אל-זארכלי, עאמאן פי עמאן: מוד'כראת עאמין פי עאס'ימת שרק' אל-אורדון 1921-1923 (עמאן: אל-אהליה לילנשר ואל-תאוזיע, 2009), עמ' 81.

[5] מרכז אל-תאות'יק' אל-מלכי אל-אורדוני אל-האשמי: https://www.rhdc.jo/

[6] אמין טליע, אל-שהיד רשיד טליע 1926-1876: מולח'ס' מן תאריח' חיאתיהי (ביירות: חסר הוצאה לאור, 1982 ), ע"ע 10-12.

[7]  ג'אבר, סג'ל אנא רשיד טליע, ע"ע 37-39.

[8] אחת האגודות החשובות ביותר שהוקמו במדינות הערביות לפני מלחמת העולם הראשונה; מטרתה היא: השגת עצמאות מוחלטת למדינות הערביות עם כל משמעויותיה המשפטיות והפוליטיות של עצמאות זו וגם שיפור מעמדן הבינלאומי של מדינות ערב. הודיעה האגודה על נוכחותה בתאריך 5.2.1919.

[9] ג'אבר,  סג'ל אנא רשיד טליע, עמ' 103.

[10] ראה: ליסאן אל-חאל, 4.9.1920.

[11] ג'אבר, סג'ל אנא רשיד טליע, עמ' 144.

[12] שם, עמ' 174. ובמקום נוסף הוזכר שהוא היה "יועץ משרד הפנים" (ראה:  כאיד כרים אל-רכיבאת, "סיאסת אל-אמיר עבד-אלה בן אל-חוסין פי תאוג'יה אל-חרכה אל-ואטניה לח'ידמת מס'אלח אימארת שרק'י אל-אורדון 1921-1924". ג'אמעת אל-חוסין בן טלאל ללבוחות', 7, 2016: 13.  

[13] עג'אג' נויהד', ריג'אל מן פלסטין: מא בין בדאית אל-ק'רן חתא עאם 1948 (ביירות: מנשוראת פלסטין אל-מוחתלה, 1981) עמ' 353.

[14] ג'אבר, סג'ל אנא רשיד טליע, עמ' 300.

[15] "אל-שבכי" הוא שם של כפר בהר הדרוזים.

[16] ג'אבר, סג'ל אנא רשיד טליע, ע"ע 21-22.

***

לקריאה נוספת ראו:

1. ג'אבר, מחמוד. סג'ל אנא רשיד טליע: סירה ומס'יר. לונדון: מוא'סאסת אל-תוראת' אל-דורזי, 2008.
2. רוע'אן, יוג'ין. מדרסת אל-עשא'ר פי איסטנבול. (תרגום: נ' נורי) בגדאד: אל-וראק', 2014.
3. אל-זארכלי, ח'יר אל-דין. עאמאן פי עמאן: מוד'כּראת עאמין פי עאס'ימת שרק' אל-אורדון 1921-1923. עמאן: אל-אהליה לילנשר ואל-תאוזיע, 2009.
4. טליע, אמין. אל-שהיד רשיד טליע 1926-1876: מולח'ס' מן תאריח' חיאתיהי. ביירות: חסר הוצאה לאור, 1982.
5. עביד, סלאמה. אל-ת'אורה אל-סוריה אל-כוברא 1925-1927 עלא ד'וא' ות'א'יק' לם תונשר. ל"מ: חסר הוצאה לאור, 1971.
6. אלק'נטאר, סיף אל-דין. אעלאם פי אסיאסה ואל-אדב ואל-פן. דמשק: מטבעת אתחאד אל-כותאב אל-ערב, 2013.
7. אל-אטרש, רים מנצור. אל-מוד'כּראת אל-חק'יק'יה לסולטאן באשא אל-אטרש אל-ק'א'יד אל-עאם לילת'אורה אל-סוריה אל-כוברא. ביירות: דאר אבעאד לילטיבאעה ואל-נשר, 2022.
8. נויהד', עג'אג'. ריג'אל מן פלסטין: מא בין בדאית אל-ק'רן חתא עאם 1948. ביירות: מנשוראת פלסטין אל-מוחתלה, 1981.
9. נויהד', עג'אג'. סיתון עאמן מע אל-ק'אפלה אל-ערביה. ביירות: דאר אל-איסתיק'לאל לילנשר ואל-תאוזיע, 1993.
10. מרכז אל-תאות'יק' אל-מאלכי אל-אורדוני אל-האשמי: https://www.rhdc.jo/