א-תַסְלִים הוא פועל יוצא של "הסיפוק" שגם הוא תוצאה ישירה של המודעות, האהבה והקבלה המוחלטת את רצון אלוהים בין אם הדבר תאם את מטרותיו של האדם ובין אם לאו (הכניעה לרצונו של אדון העולם גם בנפשנו וגם בגופנו). זהו המעשה והמחויבות ההתנהגותית לעקרונות המנוגדים למה שהנפש דורשת מטבעה (בהנחה שהנפש מצווה את האדם למעשים רעים); העקרונות האלה עשויים להיות: שיקול דעת במקום פזיזות וקלות דעת, שפיות במקום בורות, ענווה במקום שחצנות, אימוץ סגולות טובות במקום טיפשות, עקשנות והפצרת יתר. פעולות טהורות אלו יובילו את האדם, בישרת לבב ובכוונות טובות, לקרבה רוחנית; כפי שהקב"ה אמר – אלה המקורבים – והתכוון לכל אלה אשר "מידותיהם קרבו ושורותיהם הורמו ונפשותיהם הטהורות הועלו אל מסתורי ירושלים. האמונה האמיתית והכנה תושג אך ורק דרך הכניעה. הכניעה משמעה המסירות המוחלטת של הנפש לבורא העולם בלבד, קבלת גזירתו בין אם היא טובה ובין אם לאו, להרבות במעשי חסד ולהרפות ממעשים רעים. נסיים את דברינו באִמרתו של אַל-ק'וּשַיּרִי: "המאמין הוא שלא חסך מאלוהיו את כספו, גופו, נשמתו, עורו, משפחתו או בנו".