כּמָאל ג'וּנְבָּלָאט

כּמָאל ג'וּנְבָּלָאט

מייסד המפלגה הסוציאליסטית-הפרוגרסיבית ומנהיג התנועה הלאומית הלבנונית בזמן מלחמת האזרחים השנייה שהתרחשה בלבנון.

כּמָאל ג'וּנְבָּלָאט נולד בדצמבר שנת 1917 בכפר אַל-מוּכְתָארָה – מרכז ההנהגה של משפחת ג'וּנְבָּלָאט בלבנון. בילדותו, גדל ג'וּנְבָּלָאט בחיק אמו, אֶל-סֶּת (הגברת) נָדִ'ירָה ג'וּנְבָּלָאט, שלקחה על עצמה את משימת גידולו, וזאת לאחר רצח בעלה (פוּאָד בֵּק ג'וּנְבָּלָאט) על רקע שיתוף פעולה עם הצרפתים. מָארִי עָ'רִיבּ (מהעיר דָאמוּר שבלבנון) הייתה האומנת שגם היא סייעה לאם במשימת גידולו של ג'וּנְבָּלָאט. הוא התחנך בבתי ספר מיסיונרים, שהחשוב מבינם להדגיש הוא בית הספר הקתולי – עַיְּנָטוּרָה, וזאת על פי המלצת חבר המשפחה הבישוף אוּגוּסְטִין אַל-בּוּסְתָאנִי.

זמן קצר לאחר סיומו לימודי תיכון, נסע ג'וּנְבָּלָאט לצרפת כדי להשלים את לימודיו האקדמיים, שם התכוון ללמוד רפואה, אולם הבישוף אַל-בּוּסְתָאנִי שכנע אותו ללמוד משפטים לפי בקשת אמו. עקב פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1939, עזב ג'וּנְבָּלָאט את צרפת וחזר ללבנון, שם החל ללמוד משפטים באוניברסיטת סן ג'וזף, למרות נטיותיו המובהקות לעולם הפילוסופיה, היוגה וכיוצא בזה.

לאחר שסיים את לימודיו, הצטרף ג'וּנְבָּלָאט לזירה הפוליטית; הוא התמודד ברשימת הגוש הלאומי בראשותו של אִמִיל אָדָה, שנודע בשל דחייתו את רעיון "לבנון רבתי", בדרישתו לחזור לרעיון "לבנון הקטנה", דביקותו ברעיון הברית עם צרפת ודחייתו לרעיון הדו-קיום עם האוכלוסייה המוסלמית.

חזון זה התאים את עמדותיה של גברת נָדִ'ירָה ג'וּנְבָּלָאט, שהובילה את המחנה הג'וּנְבָּלָטַאי באותה עת. גברת נָדִ'ירָה נודעה בשל דביקותה ברעיון של "לבנון הקטנה", המתבסס על שותפוּת גורל בין הדרוזים לנוצרים המרונים מחד ועל דחייה מוחלטת לרעיון הדו-קיום עם המוסלמים. בהתבסס על עקרונותיה, סירבה גברת נָדִ'ירָה להצטרפות הדרוזים הלבנונים למהפכה הפלסטינית הגדולה ולמלחמת 1948. כָּמָאל ג'וּנְבָּלָאט, שהצטיין בתחום המשפטים וצלח בעולם הפוליטיקה, הבחין עד מהרה בשחיתות המשתוללת בעולם הפוליטי בלבנון; על כן החל לחשוב על פרויקט פוליטי מהפכני שישנה את פני המציאות בלבנון.

בשלהי שנות הארבעים, התבשל רעיון הקמת מפלגה פוליטית חדשה אצל ג'וּנְבָּלָאט ולקח יוזמה, יחד עם קבוצת אינטלקטואלים לבנונים, להכריז על הקמת המפלגה הסוציאליסטית-פרוגרסיבית, שביקשה לבטל את המבנה העדתי ולהקים מערכת חילונית המבוססת על עיקרון הבחירות היחסיות, החלת הצדק הסוציאליסטי והפרדה טוטאלית בין דת לפוליטיקה. ג'וּנְבָּלָאט מילא תפקיד מרכזי במאבק נגד משטרו של הנשיא בְּשָארָה אֶל-ח'וּרִי ותרם רבות להפלתו במהפכה הלבנה בשנת 1952, כל זאת ברוח מתן הזדמנויות לרפורמה פוליטית בלבנון. למרות רצונו העז ברפורמה, התאכזב ג'וּנְבָּלָאט בשל התנגשותו עם משטר הנשיא כָּמִיל שַמְּעוּן, שהתנער מבריתו עם ג'וּנְבָּלָאט וחבר למתנגדיו מהדרוזים ובראשם האמיר מַגִ'יד אָרֵסְלָאן והנציג עָאדִל אַל-אַעְוָּר. ג'וּנְבָּלָאט, שנמשך  לתיאוריות הפיניקיות[1] העתיקות, הביע חוסר שביעות רצון מרעיון הלאומיות הערבית. יש לציין כי פרוץ מלחמת האזרחים בלבנון היווה נקודת מפנה בתפישותיו של ג'וּנְבָּלָאט, זאת ועוד שאיבודו מקומו בפרלמנט הלבנוני, שקרה בעקבות חוק הבחירות (ששינה את חלוקת אזורי הבחירות), תרם גם רבות להפסדו של ג'וּנְבָּלָאט בבחירות.

כָּמָאל ג'וּנְבָּלָאט מילא תפקיד חשוב במלחמת האזרחים הראשונה שפרצה בלבנון בשנת 1958, במיוחד בתקופה שבה הר לבנון היה עד לקרבות קשים נגד משטרו של הנשיא כָּמִיל שַמְּעוּן. ג'וּנְבָּלָאט היה מאלה שקראו להכרעה צבאית, כלומר – השתלטות המורדים על עיר הבירה, ביירות, ואילוץ הנשיא שַמְּעוּן להתפטר מתפקידו הנשיאותי. אולם כל תקוותיו של ג'וּנְבָָּלָאט התפוגגו, בשל רצונם של בני בריתו (מנהיגי ביירות המסורתיים), להגיע להסדר לשיפור מעמדותיהם בשלטון, בעוד שג'וּנְבָּלָאט ביקש לבטל את המבנה העדתי.

ג'וּנְבָּלָאט עבר מהפך רדיקלי בתפישותיו וזאת בעקבות מלחמת האזרחים הראשונה, כך שהחלו ללבלב ניצנים של שלב חדש, שהתבטא בשלושה כיוונים. הראשון היה הנטייה הברורה ללאומיות ערבית ולברית עם המשטר הנאצריסטי (ע"ש ג'מאל עבד אל-נאצר) במצריים. הכיוון השני התמקד בהשגת ברית עם המפלגות השמאליות והמרקסיסטיות. ואילו הכיוון השלישי התמקד בהשגת ברית עם הפלגים הפלסטינים שבלבנון, בייחוד מאז תחילת פעילותם החמושה של אלה כנגד מדינת ישראל (בעקבות תבוסת צבאות מדינות ערב במלחמת 1967).

במהלך שנות השישים, הצליח ג'וּנְבָּלָאט להכתיר את עצמו כמנהיג השמאל הלבנוני, ועל כן הוא נקרא מלך השמאל ומכתיר הנשיאים.

בשנת 1969 מוּנָה ג'וּנְבָּלָאט לשר הפנים, דבר שהעניק לו סמכויות ביצוע נרחבות, שהצביעו על התחזקות מעמדו בקרב החברה הלבנונית כולה. לג'וּנְבָּלָאט היה תפקיד מכריע באיחוד גוש השמאל תחת הנהגתו ובשימת קץ לשהאביזם; וזאת כי ג'וּנְבָּלָאט תמך בבחירתו של סוּלַיְמָאן פְרַנְּגֶ'יֶה כנשיא במקום שְהָאבּ. עם פרוץ מלחמת האזרחים השנייה בלבנון, הציג ג'וּנְבָּלָאט את פרויקט הרפורמה שלו שנקרא "תכנית הביניים לתנועה הלאומית הלבנונית", שכלל את חמשת העקרונות הללו:

  • ביטול מבנה העדתיות הפוליטית
  • רפורמה דמוקרטית בתחום ייצוג העם על ידי פוליטיקאים
  • רפורמה בתחום שלושת הסמכויות השלטוניות
  • רפורמה במנהל הממשלתי
  • ארגון מחדש של הצבא

ג'וּנְבָּלָאט דבק בפרויקט שלו למרות התנגדות ההנהגה הסונית וההסתייגות של משטר הבעת' בסוריה. ג'וּנְבָּלָאט ראה במלחמת האזרחים השנייה הזדמנות פז לביטול המבנה העדתי והקמת מדינה חילונית, לכן הוא היה נחוש לנקוט בפעולה צבאית מוחצת נגד מה שכינה "מחנה הבידוד", כלומר גדודי לבנון. שאיפתו זו של ג'וּנְבָּלָאט התנגשה עם האינטרס של סוריה להיות מתווכת במשבר הלבנוני; על כן, כניסת צבא סוריה אל שטח לבנון ניפצה את חלומו של ג'וּנְבָּלָאט לחסל את המבנה העדתי ולהקים מדינה לבנונית חילונית.

כנראה, שההתנקשות בחייו של ג'וּנְבָּלָאט באה בעקבות התנגשות דעותיו עם משטר הבעת' הסורי, שראה בו סכנה ומכשול להרחבת השליטה הסורית על לבנון. כָּמָאל ג'וּנְבָּלָאט נרצח בתאריך 16.3.1977, מה שהפך את התאריך הזה ליום שחור בתולדות לבנון בכלל ובתולדות הדרוזים בפרט.

עם הירצחו  של כָּמָאל ג'וּנְבָּלָאט, איבדו הדרוזים מנהיג שפרץ במחשבתו ופעילותו הפוליטית את גבולות העדה והמולדת הלבנונית. רבים רואים בכָּמָאל ג'וּנְבָּלָאט את המנהיג הבולט ביותר של הדרוזים במאה העשרים, וזאת בשל הגותו ותפקידו המרכזי בזירה הפוליטית בלבנון במשך שלוש מאות שנה; תפקיד זה היה די גדול ביחס לגודלם הדמוגרפי והמספרי של הדרוזים בלבנון.

אולי כינויו של כָּמָאל ג'וּנְבָּלָאט כ"אַל-מוּעָלֵם" (המורה) מעיד על המעמד שזכה לו במהלך חייו, כמו גם במהלך מותו. במישור האישי, התחתן ג'וּנְבָּלָאט עם מָאי אָרִסְלָאן, בתו של האמיר שָכִּיבּ אָרִסְלָאן, שכנראה נישואים אלה היו ניסיון של הַגִּבֶרֶת נד'ירה (אימו) לפשר בין שתי המשפחות המובילות והמסוכסכות בהר. אולם נישואים אלה לא החזיקו מעמד לתקופה ארוכה בשל נטיותיו המיסטיות, הצמחוניות וההגותיות של ג'וּנְבָּלָאט ובשל נסיעותיו התכופות להודו. התברך ג'וּנְבָּלָאט בבנו היחיד וָלִיד, שקיבל לידיו את הנהגת המפלגה לאחר רצח אביו. כָּמָאל ג'וּנְבָּלָאט השאיר אחריו מורשת ספרותית עצומה: מאות מאמרים, עשרות ספרים בערבית ובצרפתית.

כתביו של ג'וּנְבָּלָאט עוסקים בתחומי דעת שונים כמו פוליטיקה, פילוסופיה, סוציאליזם, דת, שירה וריפוי באמצעות נבטי החיטה. כתיבתו מבטאת את השכלתו וצורת חשיבתו הנרחבות והעמוקות להפליא. מכתביו הבולטים נזכיר את: "עשרים וחמש שנות מאבק", "לקראת סוציאליזם הומני", "למען לבנון", "על פעילות פוליטית", "מבט לתוך מהלכי הפוליטיקה הלבנונית", "מעבר למילים", "שמחה", "הדמוקרטיה החדשה", "מבט אל מהות הלאומיות החברתית", "מהפכה בעולם האדם", "דרך ארץ חיים", "ריפוי באמצעות החיטה" (תרגום), "השלום", "האמת של המהפכה הלבנונית", "שיחות על החירות", "לבנון ומלחמת ההסדר".

________________________________________________

[1] הרעיון הפיניקי אומר שלבנון היא מדינה עתיקה ממוצא פיניקי, ושהלבנונים אינם ערבים במקור, אלא פיניקים; הם היו קיימים מלפני אלפי שנים, והיו הראשונים שהעלו את האלפבית ואת הרעיון הלאומי (האומה).

***

לקריאה נוספת:

  1. תימופייב, איגור. כמאל ג'ונבלאט: אל-רג'ול ואל-אוסטורה, ביירות: דאר אל-נהאר ללנשר, 2001.
  2. ח'ליל-ח'ליל, אחמד. כמאל ג'ונבלאט ת'ורת אל-אמיר אל-חדית', ל"מ: דאר אל-מטבועאת אל-שרק'יא, 1984.
  3. זהר אל-דין, צאלח. מסירת אל-שהיד כמאל ג'ונבלאט ואל-חיזב אל-תק'דומי אל-אשתראכי בק'יאדת אל-ראיס וליד ג'ונבלאט. ביירות: אל-מרכז אל-ת'ק'אפי אל-לובנאני, 2006.
  4. פראג', עפיף. כמאל גונבלאט: אל-מת'אלי אל-ואק'עי. מהדורה 3; אל-מוכתארה: דאר אל-תק'דומיה, 1977.
  5. אל-פק'יה, פאיז. מע כמאל ג'ונבלאט: חק'בא מן אל-ניד'אל אל-וטני, אל-ק'ומי ואל-תק'דומי. ביירות: דאר אבן ח'לדון, 1979.
  6. Al-Khazen, Farid. "Kamal Jumblatt; The Uncrowned Prince of the Left", Middle Eastern Studies, Vol. 24, No.2 (April, 1988), Pp.178-205.
  7. El-Khazen, Farid. The Breakdown of the State in Lebanon, 1967-1976. London: I. B. Tauris Publishers, 2000.
  8. Hichi, Selim. La Communaute Druze: Son Origine Et Son Histoire. Beyrouth: 1973.
  9. Hichi, Selim. La Famille Des Djoumblatt du VIIe. siècle à nos jours. Beyrouth, 1986.
  10. Hazran, Yusri. "The Druze Community and the Lebanese State: Between Confrontation and Reconciliation". Routledge Studies in Middle Eastern History, 2019.

מבט על

הדרוזים בישראל

ההתיישבות הדרוזית בישראל נחשבת לשלישית בגודלה, מבחינת מספר התושבים, בעולם כולו. הדרוזים בישראל (בני דת הייחוד) מהווים עדה דתית מגובשת, המונה כ- 147 אלף בני אדם, שפתם הינה ערבית ותרבותם ערבית-ייחודית (מונותאיסטית). הדת הדרוזית מוכרת באופן רשמי, על ידי מדינת ישראל, מאז שנת 1957 כישות אחת בעלת בתי משפט והנהגה רוחנית משלה. הדרוזים בישראל חיים כיום בתוך עשרים ושניים כפרים הנפרשים בגליל, בכרמל וברמת הגולן. שני היישובים הדרוזים הגדולים ביותר מבחינת מספר תושבים הם ירכא (16.9 אלף תושבים) ודלית אל-כרמל (17.1 אלף תושבים).

0 K

דרוזים בישראל

0 +

תושבים בדאלית אלכרמל, היישוב הכי גדול בישראל

0

סטודנטים דרוזים בשנת הלימודים 2019/2020 במוסדות להשכלה גבוהה